בשנים האחרונות אני יושב וחושב, כול פעם לפני החגים הגדולים (ראש השנה ופסח), האם הם איבדו את הצד המסורתי שבהם? אני אדם חילוני שבתור ילד אני זוכר שמחה גדולה, חיפוש אחר המטמון, כול בני הדודים משחקים ונהנים. היום החגים נראים יותר משהו כמו התכנסות של המשפחה בלבד, והשילוב עם תרבות האינסטנט החדשה רוצים להגיע כמה שיותר מהר אל האוכל. זה כאילו מחפשים תירוץ לאכול עם המשפחה. האופי המסורתי מעט אבד (בסביבה החילונית לפחות, חברים ואחרים גם מספרים לי על הרצון להגיע לאוכל, ושרק 10 אחוז ממשיכים למשל בקריאת האגדה).

לענייננו, האוכל בפסח בדרך כלל ייחודי ומיוחד, לא כול יום אוכלים ממולאים שמוכנים על ידי הדודה, גפילטע פיש (אצל האשכנזים), מרק קניידלך, ושאר תבשילים מעולים. אז מה עושים? טוחנים… וכמה שיותר שלא נפספס כלום. אנחנו מאביסים על הקיבה נפחים שהיא לא מכירה, בדרך כלל כבר בשלב החרוסת והכבד קצוץ, אז מה קורה בשלב הקינוחים??? שמחה והילולה… פלא שרוצים לשכב ולנוח??? מערכת העיכול במגננה ורוצה את כול הדם לעצמה כדי לעשות עבודה טובה. אצל רבים העודף מורגש כנפיחות ומלאות, מלווה בתחושה של הגזמה. אז תחסכו מעצמכם את התחושות הללו.

ההמלצה הגורפת היא לא להשתולל, לבקש take away אם אפשר, לאכול קצת מהכול. ניתן להוסיף אנזימי עיכול כחצי שעה לפני הארוחה, שיעזרו לעיכול המזון הרב ופרוביוטיקה ( בריכוז גבוה של 6 מיליארד חיידקים לפחות) אחרי הארוחה. וללכת לטיול רגלי של רבע שעה עשרים דקות לשפעול המערכות.